עִברִית
בשל התקדמות המדע והטכנולוגיה, הטיפול במים המכילים מזהמים רעילים ומזיקים למי שתייה בטוחים ונקיים מבחינה טכנית אינו מהווה בעיה. עבור רוב משקי הבית, אין בעיה כלכלית לטפל במי השתייה שלהם בסטנדרטים לאומיים ומעלה.
חומרים מסוכנים (הורמונים, חומרי הדברה, מתכות כבדות ועוד) במים קיימות סכנות פוטנציאליות, כרוניות ומתמשכות לגוף האדם, ותחת סופרפוזיציה, ריבוי והעשרה של גורמים אלו, הפגיעה ברכיבים מסרטנים תתרחש בסופו של דבר. להתפרץ לאחר 10-30 שנות חביון.
למרות זאת, מדוע רוב המשפחות אינן שמים לב לבטיחות מי השתייה? לדעתי, ארבעת המושגים הנחשלים של בטיחות מי שתייה עדיין משחקים תפקיד מפתח.
קשה לקבל תחושה ישירה של איכות מי הברז שאנו שותים מדי יום. האמון של רוב האנשים במי ברז הוא עדיין בן עשרות שנים. לא ציפיתי שמי הברז היום יהיו כל כך שונים משנים קודמות!
הסיבה המרכזית להבדל העצום היא זיהום המים החמור שהולך וגובר, ולתהליך של מפעלי המים אין בעצם שינוי מהותי לעומת לפני מאה שנים, מה שמוביל ישירות לירידה באיכות המים של מפעל המים.
2. שתיית מי ברז לאורך זמן לא גרמה למחלות חריפות
אפילו מי הברז הגרועים ביותר מוכלרים בעצם כדי להרוג ולדכא חיידקים ומיקרואורגניזמים פתוגניים שעלולים לגרום לאי נוחות במעיים. כך שלא תחלי מיד לאחר השתייה (כאבי בטן, שלשולים וכו'). יום אחרי יום, חיסול זה של מחלות אקוטיות מסווה את הנזק הממאיר והכרוני של מזהמים אחרים לגוף האדם עד להתרחשות מחלות עיקריות חמורות ובלתי הפיכות.
3. חשבו רק על הנאות חושיות מיידיות
כל מיני הנאה מיידית, כך שלהרבה אנשים אין זמן לשים לב למצבם הגופני העתידי. ראשית, ניתן להגדיר מכשירים כגון מיזוג אוויר, חימום רצפה ושירותים כך שירגישו נוח לפחות מיד, גם אם הם לא זמינים במשך מספר חודשים בשנה.
שלושת המושגים הנחשלים משתקפים פחות או יותר באנשים רבים סביבנו. במצב הנוכחי של זיהום מים חמור, אני חושב שכדי להגן על הבריאות שלי ושל משפחתי, אנחנו צריכים לשנות את התפיסה הנחשלת.